אני מניח שכמו רוב האנשים במדינת ישראל, מעולם לא עברתם השכלה פיננסית. אני לא מדבר על תואר בכלכלה, אני מדבר בצורה הכי מעשית שיש, להבין איך לגרום לכסף שאתם חוסכים בכל חודש שעבורו אתם יוצאים בכל בוקר לעבודה, להתחיל לעבוד עבורכם, לצבור ריבית, תשואה כך שתדעו בוודאות שהעתיד הכלכלי שלכם ורוד.

אז כמו שאתם מבינים, מערכת החינוך בישראל לא משכילה אותנו לנהל את הכסף וזו הסיבה שהמון משפחות נקלעות למצבים של מינוס, הלוואות מיותרות, מסלולי משכנתא שיוצרים החזרים חודשיים גבוהים שמעמיקים את המינוס ויוצרים לחץ כלכלי מיותר.

ומנגד, ישנם המון משפחות וזוגות שמרוויחים יפה, חוסכים אבל עושים זאת לא נכון ומשלים את עצמם שהם בדרך הנכונה, רק כדי לגלות שהכסף שלהם בכלל לא עובד עבורם, אלא עבור הבנק.

אם הצלחתם להזדהות עם המשפט שכתבתי כאן ואתם רוצים לראות שהכסף שלכם לא בורח לכם
בין האצבעות אז אתם צריכים לקחת שליטה על הכסף - ואני עומד להראות לכם כיצד לעשות זאת.


הנה השאלה הכי חשובה שאתה צריך קודם כל לענות עליה: איפה הכסף שלך?

לרובנו יש בלאגן בביטוחים, תשלומים כפולים, אנו לא קוראים דוחות של חברות האשראי, קרנות השתלמות, קרנות פנסיה, אין לנו כמעט מושג מה דמי הניהול שלנו.
כל חודש המון אנשים נכנסים למינוס רק כדי לקבל הלוואות מהבנק שמעמיקות את החוב.

עכשיו אני בטוח שכבר ניסיתם לפתור את המצב הזה, אולי התחלתם להשכיל את עצמכם
באמצעות הדרכות, פניתם לאנשי מקצוע, הקשבתם לסרטונים ואתם באמת מנסים לקחת שליטה.
רק שאין תורה אחת, כל איש מקצוע מספר לכם משהו אחר, אתם שומעים דעות מנוגדות ובמקום לאסוף עצות מעשיות, אתם הופכים להיות אובדי עצות, מבולבלים ואינכם יודעים מה נכון עבורכם.

יש המון מושגים חדשים, בהתחלה הכל נשמע כמו סינית וזה מרתיע אתכם.
וכשאתם מרגישים שאתם לא באמת מבינים מה קורה, אתם דוחים את ההחלטות הכי חשובות לעתיד הפיננסי שלכם.

ומה שקורה בסופו של דבר זה שאתם נמצאים בקונפליקט שלא נגמר, כי מצד אחד אתם מבינים את החשיבות האדירה שיש להתנהלות הנכונה של הכסף שלכם, אתם רוצים שלילדים שלכם יהיו חסכונות, שיהיה לכם דרך לעזור להם בעתיד, שתהיה לכם מטרייה כלכלית במקרה של יום גשום... אבל אתם לא בטוחים שאתם תקבלו את ההחלטות הנכונות ואז תתאכזבו - ככה רוב האנשים מתנהלים.

השאלה היא… איך שוברים את המעגל?

אני רוצה לספר לכם בכנות כיצד הגעתי למודל:
לפני 7 שנים כשהייתי בתואר ראשון, ליוויתי נער בסיכון במסגרת מלגה שהשתתפתי בה.
האמא של הנער, סיפרה לי על המצב הכלכלי שלה.
היא סיפרה לי על חוב של 40,000 ₪ שיש לה ועל החרדות והלחצים האיומים שלה, אני מניח שהיא שיתפה אותי כי גם אני, בדומה לה, לא נולדתי בארץ וההורים שלי היו פחות או יותר מאותו מעמד כלכלי (בין הנמוכים אם לא ברור).

שאלתי אותה אם היא מרשה לי לנסות לעזור. והיא הסכימה :)

אז רתמתי את המשפחה שלה (אגב, אם חד הורית ויש לה שני ילדים, אחד בן 13 ואחד לפני צבא) ובניתי מעין תכנית הבראה למשפחה. היום הייתי קורא לזה תכנית כלכלית ליציאה מהמינוס אבל אז הייתי סטודנט שנה ב' עם שני עבודות, מלגה ותואר על הראש כדי לשרוד את תקופת הלימודים - לא הייתי "זה שמבין בפיננסים" עדיין.

בכל מקרה, יצא שלאחר 4 חודשים האמא יצאה ממינוס וחובות של 40,000 ₪ לפלוס של 10,000 (ואפילו התחילה לחסוך קצת). ושם גיליתי שמה שמעניין אותי בחיים זה לעזור לאנשים, במיוחד בנושאים כלכליים.
האמא סיפרה עלי לחברה שלה שגם הייתה במצב בעייתי, והחברה סיפרה לעוד כמה חברות וככה השמועה עלי רצה. יצא שבאותה שנה ליוויתי כ-20 משפחות.

לא לכולם הצלחתי לעזור אבל לרוב כן וזה היה מדהים.